קראתי את מאמרה של רינת פרימו "ספרים לא אמורים לתקן ילדים" (ynet, 29.7.09). איני מסכימה עם דבריה. אכן, ספרים אינם אמורים לתקן ילדים שעדיין עושים פיפי בחיתול, מתקשים להיפרד מההורים, אוכלים הרבה ממתקים וכו', במובן הזה שאי אפשר לתלות רק בהם את התקווה לשינוי המיוחל, אבל הם יכולים להיות אמצעי עזר טוב. הבעיה היא שכשם שלא כל אחד יודע לכתוב ספר לילדים, לא כל ספר, שנכנה אותו "מתקן", יכול לעזור, והוא אף יכול להזיק. על כך כבר כתבתי: יותר ויותר אנשים מאמינים שבכוחם לכתוב ספר לילדים, וסבורים שדי בתנאים האלה כדי לעשות זאת: אני אוהב ילדים (נכתב בלשון זכר, לשם הנוחות); יש בי נפש חבויה של ילד; אני מבין לנפשם של הילדים ומצליח תמיד להתחבר אליהם; יש לי ילדים משלי ואני מכיר את העולם הזה מקרוב; אני כותב טוב, בייחוד בתחום הכתיבה היצירתית; יש לי מסר חשוב להעביר; הקראתי את הספר הזה לילדים, והם נהנו מאוד. זה טוב, אבל לא מספיק. "עכשיו, בואו נדמיין ערב", כותבת פרימו, "ואמא שאומרת לבנה שיש לה ספר חדש ומקסים עבורו. הילד מתיישב לידה פתוח לחוויה מענגת ומלא אמון והאמא פותחת את הספר. אבל במהלך הקריאה, לאט לאט, מבין הילד שזה לא סתם סיפור תמים. מישהו כאן מנסה לתקן אותו. מישהו מנצל את ההיכרות העמוקה איתו ועם בעיה מסוימת שמטרידה אותו, כדי להעביר לו מסר, והמסר הוא שהוא צריך להשתנות". לדעתי, הסיכוי שתרחיש מעין זה יקרה הוא קטן. הילדים, חכמים ככל שיהיו (והם תמיד חכמים), לא יחשבו שמישהו מנצל את ההיכרות העמוקה אתם ועם הבעיה שמטרידה אותם. וליתר דיוק, היא אינה מטרידה אותם בשל הבעיה, אלא משום שההורים מוטרדים ממנה, ועקב כך, מנקודת מבטו, הם מטרידים אותו. ילדים אוהבים ספרים ואיורים. הם אינם חושבים מה מסתתר מאחורי המילים ומהו המסר שמועבר להם. מסר הוא דבר שנחקק בתת-מודע שלהם, שלנו. יש מסרים ברורים ויש מסרים סמויים. כמעט בכל ספר ילדים יש מסר - גלוי או סמוי. אם הילד יחשוב מה מסתתר מאחורי כל מסר בכל ספר ילדים, הוא לא יוכל ליהנות ממנו. תפקידם של ההורים הוא לבחור ספר שיעביר נכונה את המסר, ואין זה אומר שהם משתמטים מאחריותם לחנך את הילדים או שהם חסרי אונים, או שהם משליכים את יהבם על הספר. "אני לא אציג כאן", כותבת רינת פרימו, "את הדרכים השונות להתמודדות (למרות שברוב המקרים, צריך רק קשב זהיר מצד ההורים לזמן הנכון ואז החלטה נחרצת מלווה בנכונות לעמוד בשניים-שלושה לילות קשים בלי מוצץ או שמיכי)". "קשב זהיר", "החלטה נחרצת מלווה בנכונות" - אינם "רק". זאת משימה קשה ומסובכת, ואם ספרים יכולים לסייע, למה לא? "אני רק מבקשת לפטור את ספרי הילדים מתפקיד המתקן. זה לא עושה טוב, לא לילדים ולא לספרים", ממשיכה פרימו. אם הספר כתוב טוב - דבר שנתון להחלטתם של ההורים שבוחרים איזה ספר לקנות - זה יכול לעשות טוב לילדים. ולמה זה לא עושה טוב לספרים? אם קונים אותם, זה בטח עושה להם טוב, מה גם שהם נכתבו כדי לעשות מה שפרימו מכנה "תיקון". "אם רק שוקי היה מפסיק לפחד ממכשפות, הוא היה שוקי מושלם לאימו ולאביו המודאגים". זוהי הצגה לא הוגנת של הדברים. ההורים אינם רוצים ילד מושלם. הם רוצים לקבל עזרה בהעברה של מסרים לילדיהם. ספר הוא אחת הדרכים לכך. _____________________ *http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3753699,00.html
